סוגיית דיני החוזים בישראל עברה תהפוכות רבות בפסיקה במהלך השנים. בדיני חוזים קיימים מספר חוקים רלוונטיים. במאמרנו כאן נסקור על קצה המזלג, כיצד עלינו לנהוג כאשר הצד השני מפר או עומד להפר את החוזה שלנו עמו. חוזה יכול להיות חוזה מכר דירה, חוזה שכירות, חוזה עבודה, חוזה למכירת מניות וכד'.

 

אז מה קורה כאשר הצד השני מפר את החוזה?

ראשית עלינו לבחון האם ההפרה מהווה הפרה רגילה או הפרה יסודית. מהי הפרה יסודית? בהגדרה בסעיף 6 לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: "החוק"). כתוב כך:

"הפרה יסודית" – הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית.

הבחנה זו חשובה מאוד שכן במידה וההפרה היא יסודית – ניתן לבטל את החוזה לאלתר (ולעיתים גם לדרוש פיצוי).

במידה וההפרה היא הפרה רגילה, עלינו לתת לצד השני על כך התראה (רצוי בכתב) לתקן את ההפרה בתוך זמן מוגבל ורק לאחר שעבר הזמו שהוקצב לצד השני וההפרה עדין לא תוקנה, ניתן יהיה בתנאים מסוימים לבטל את החוזה.

מדוע כה חשוב להבחין במהות ההפרה? במקום שבו נטעה לחשוב שההפרה היא יסודית ונבטל את ההסכם, בית המשפט עשוי לקבוע כי ההפרה של הצד השני לא היתה יסודית, ולכן לא עמדה לנו זכות הביטול. כך למעשה ביטול החוזה על ידינו היווה הפרה. על מנת להימנע ממצב כאמור, מומלץ לתת זמן סביר בכל מקרה לצד השני לתקן את ההפרה, גם במידה ונהיה בטוחים לחשוב שההפרה היא יסודית.

סוגייה זו מפורטת בסעיף 7 לחוק.

 

גם דרך הביטול צריכה להיעשות בהודעה מסודרת.

עניין נוסף, על הצד הנפגע יש להוכיח כי פעל להקטנת הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. לדוגמה, אם שוכר עוזב דירה באמצע החוזה, על המשכיר יהיה להוכיח כי עשה ככל שביכולתו למצוא שוכר אחר במקומו. עניין זה קבוע בסעיף 14 לחוק.

לפיכך, במידה ויש לנו חשד כי הצד השני מפר חוזה או עומד להפר את החוזה, יש להיוועץ מיד עם עו"ד המתמחה בתחום על מנת שלא נבצע טעויות העלולות לגרום להפסד כספי.